אוצר אבוד שהתגלה ויצא כספר עמוק

מאחורי הספר החדש והמסקרן "הדרך הנכונה", שכתוב ומאויר בצורה מרהיבה ומדהימה, עומד מחבר צעיר, נעם כנפו. בדיוק השבוע הוא אמור היה להיות בן 22, אחרי השחרור מצה"ל, וכמו מה שנכתב בספר, במהלך מסע בעולם. ובכן, אמור היה להיות כי מדובר בסיפור טראגי במיוחד.

נעם היה ילד יפה תואר, כחול עיניים ומאוד גבוה. הוא היה מחונן, ועמד לפני תחילת לימודיו בתוכנית “מדעני העתיד” באוניברסיטת תל-אביב. הוא היה אוהב אדם, בעל לב נבון וטוב, אלא שלפתע בגיל 14 נפטר באופן פתאומי.

הוריו של נעם סיגל ואריאל, מספרים על הרקע להוצאת הספר שתחילתו באובדן, דרך חיפוש פיזי של כל מה שקשור אל נעם- מסמכים, מכתבים, סיפורים ועוד, ועד הוצאתו לאור של הספר והפיכתו למצבה בנוסח שונה מהמקובל.

"הבוקר של יום רביעי ה-21/5 התחיל רגיל, וכמו תמיד זירזנו את הילדים לסיים את התארגנות הבוקר כדי שיצאו בזמן. עם זוג אוזניות על הצוואר וחיוך, נעם יצא מהבית בדרכו לביה”ס. 5 דקות לאחר שיצא מהבית כבר לא היה עמנו, ליבו נדם באחת, כל ניסיונות ההחייאה לא צלחו, בוקר אחד באמצע החיים הם פשוט עצרו. בלי שום סימן מקדים, בלי כל הזדמנות להפרד הוא נעלם!

"לאחר שנעלם מחיינו באחת, התחלנו לחפש מה השאיר אחריו – ציורים, כתבים וסיפורים. חיפשנו במגירות, במחברות, על השולחן ובכל מקום. את האוצר הגדול ביותר מצאנו במחשב – סדרה של סיפורים קצרים שהראו לנו שנעם לא רק ניחן באינטליגנציה יוצאת דופן, אלא גם בהומניזם וחכמת חיים ברמה נדירה בגיל כה צעיר.

- פרסומת -

"במסע ההתמודדות שלנו עם העדרו, החלטנו להוציא לאור את הדברים שכתב. שיהדהדו בעולמנו, שייגעו באנשים ושיגרמו לשינויים לטובה. ואולי בכך נביא אתכם להיכרות, גם אם קטנה, עם נעם."

מחשבות ותובנות על החיים

מי שקורא את הספר ימצא בו  מחשבות ותובנות על החיים . ואולי יש בו גם איזו צוואה, דרך חיים, משהו שיכול לגרום לשינוי ולהבנה אחרת של המציאות – אפשרות להתבונן על הצמתים שעברת ולהעזר בכך כדי לקבל החלטות על העתיד.

הנה למשל ציטוט מדהים שכאמור נכתב באופן מעורר השראה, תרתי משמע, כשנעם היה בן 12 בלבד (!):

"בדרך כלל הייתי מעדיף לחוות את החוויות בעצמי – לצאת בעצמי למסעות, לחוות ריגושים והרפתקאות, לפגוש באנשים, בחיות ובמפלצות, לרכוב לקרב ולנצח בו, לחקור יער ולגלות בו מבוך עתיק. לעתים הייתי מעדיף לצפות מן הצד – לראות אדם בוער ולא להיות במקומו, לדבר עם מת או עם רוח אך לא להתחלף איתו. לעתים אתה רוצה לדעת מה עשו אחרים ולקחת מהם השראה. לעתים אתה רוצה להפליג בספינה כשהרוח על פניך, ולעתים אתה רוצה להיות המלך השולח את רב החובל האמיץ למסע".

החיפוש אחר משמעות: משלים, אגדות ומסע

“הדרך הנכונה” עוסק במציאת דרך וייעוד. בעזרת אלגוריות עדינות, כמו בספר "הנסיך הקטן", הוא מבקש לעסוק באחד הנושאים הכי מסקרנים ורלוונטיים לכל מי שחושב על החיים: מה נותן לנו משמעות, איך אנחנו מוצאים אותה?

את הספר אייר אלעד מועלם בתהליך שארך מעל לשנה. כל ציור הותאם לטקסט והייתה סביבו חשיבה כדי לדייק. ואכן, התוצאה מרהיבה.

בהקשר הזה, צריך לציין תחביב נוסף, מעבר לכתיבה: נעם אהב מאוד לצייר, והכי אהב לצייר דרקונים. את ציורי הדרקונים הוא הביא לרמת שלמות ולימד את חבריו לכיתה איך לצייר אותם. היו בהם יצורים מהאגדות- דרקונים ואבירים, יצורים דמיוניים ודמויות קסומות.

כך למשל, באחד הסיפורים שכתב הוא מתאר דרקון:  “…אך הדבר המרהיב ביותר בדרקון היו קשקשיו הכחולים – אולי צבעם הכללי היה כחול אבל לכל אחד מהם היה גוון משלו. כל קשקש היה שונה ממשנהו בגוונו, והיו אלפי קשקשים.”

בסיפור אחר, הוא הסביר לנו שבגלל מאבק בין שני קוסמים גדולים העולם הקדום אבד ולכן העולם שאנחנו חיים בו היום, שונה מהעולם הקסום של פעם שהכיל בתוכו המון קסם, קוסמים, כשפים ודרקונים. “…הקסם, הדרקונים ושאר היצורים המיתיים נעלמו מן העולם. בני אותה התקופה לא זכרו אותם בכלל. עצמותיהם של אחדים השתמרו- כגון הדרקונים, שאותם אנו מכנים דינוזאורים. עולם שהמדע בו מחליף את הקסם, עולם שבו במקום חרבות יש רובים. עולמנו שלנו."

ויש גם קטע יפה לפסח, מתוך הדרשה של נעם לבר-מצוה, שנה לפני מותו. "אנחנו עומדים לפני חג הפסח. נשאלת השאלה: מדוע כאשר אלוהים הוציא את בני ישראל ממצרים, בני ישראל נאלצו ללכת 40 שנה במדבר? אחרי הכול, הוא היה יכול לגרום לחיזוקם וחיזוק אמונתם של בני ישראל ולהוביל אותם בדרך הקצרה לארץ! אם היה כה דחוף להוציא אותם לפני שהספיק לחמם להחמיץ, למה לגרום להם לחכות 40 שנה?

"התשובה שאני מציע היא שאלוהים ידע ששינוי קיצוני לטובה עלול לפגוע באדם יותר מלעזור לו…  בני ישראל התקשו מאד להתרגל למצבם החדש. כבר ליד ים סוף, ואחר כך בהר סיני, התברר שלהיות חופשיים, לקבל על עצמם חיים חדשים, היה מאד קשה למי שהיו עבדים נטולי זכויות שנים כה רבות. לכן, הם התקשו כל כך לחשוב על עצמם כמי שינחלו את ארץ כנען. רק לאחר תקופת הסתגלות של 40 שנה, יכול היה העם להכנס סוף-סוף לארץ ישראל. האיזון בין החובות והזכויות, בין החירות והבגרות, הושג."

הספר מומלץ מאוד למי שמבקש לבחון את השאלות החשובות של צמתים משמעותיים בחייו במבט אחר וכמו שנעם כותב בספר, לצאת למסע של חיפוש- לפגוש אנשים, לתהות ולגלות תחומים ודברים מדהימים.

מוזמנים להיכנס לאתר, לקרוא על נעם ועל הספר: https://bluedragon.be/