בתי אבות בישראל והגנה מוסדית 

מערכת האשפוז המוסדית בישראל, כוללת מוסדות שונים ורבים. אולם אפילו בקרב המקורבים לנושא הזיקנה. יש לעתים אי בהירות באשר לסוגי המוסדות, מטרותיהם, סוגי האוכלוסייה הנזקקת, והגורמים הרשמיים המעניקים למוסדות אלה רישוי ופיקוח

הנתונים הסטטיסטיים פשוטים ומובנים: 10% מתושבי מדינת ישראל כלומר: כ- 650 אלף נפש מוגדרים היום כקשישים. רק כ- 40 אלף מתוכם כ- 6 אחוזים נמצאים במוסדות שונים, וכל האחרים חיים בביתם כעצמאיים או כמוגבלים במידה זו ואחרת, כאשר כ- 100 מהם מקבלים עזרה ביתית חלקית או מלאה באופן פרטי, או דרך חוק סיעוד. מערכת האשפוז המוסדית כוללת מוסדות שונים ורבים, אולם אפילו בקרב המקורבים לנושא הזיקנה, יש לעתים אי בהירות באשר לסוגי המוסדות השונים, מטרותיהם, סוגי האוכלוסייה הנזקקת, והגורמים הרשמיים המעניקים למוסדות אלה רישוי ופיקוח.

אחת הדרכים לסווג את המוסדות יכולה להיות כמקובל היום, על ידי התייחסות למצבם התפקודי של הקשישים. למעשה קיים מעין רצף מהמצב התפקודי הקל ועד לקשה ביותר, אליו עלול קשיש להיקלע. בצורה סכמתית ניתן לבטא זאת כך: 

דיור מוגן

- פרסומת -

מיועד לאנשים עצמאיים לחלוטין, המסוגלים לטפל בעצמם ולהמשיך לחיות את חייהם כרצונם, במסגרת בית משותף, המיועד לקיים מסגרת המספקת שירותים מיוחדים ורבים לטובת המשך קיומם הפיזי, החברתי והאיש. זאת כאשר כל אחד בוחר את גודל יחידת הדיור שלו ואת אופי הפעילות בה יהיה מעורב יותר או פחות.

לבית המוגדר כ"דיור מוגן", אין צורך ברשיון תפעולי מטעם משרדי ממשלתי ייעודי, והוא נחשב למעשה לבית משותף. לכן גם אין כל גורם מפקח על מצב הקשישים בבית כזה, וכניסתם למקום נעשית באופן פרטי לחלוטין ללא אפשרות קבלת עזרה ממשלתית או ציבורית כלשהי.

בעקבות הזדקנותם ושינוי במצבם התיפקודי של חלק מדיירי בתים כאלה, החלו לאחרונה דיונים בעניין הפיקוח הממשלתי על בתי ה"דיור המוגן", ואחת השאלות המרכזיות היא: עד כמה ניתן להתערב בחייו הפרטיים של האדם, גם אם הוא נמצא במסגרת פרטית לחלוטין וללא עזרת קופה ציבורית כלשהי, ולעיתים אף אינו מעוניין שיבדקו את מצבו האישי, הפיזי, או המנטלי.

בית אבות

מיועד לאנשים עצמאיים או תשושים, כאשר במרבית המקרים מדובר במוגבלויות קלות. בתקופה האחרונה מעטים יחסית העצמאיים לחלוטין שפונים לבתי אבות סיעודיים בוודאי, וזאת בעיקר נוכח ההתפתחות המרשימה ברמת בתי ה"דיור המוגן". הקשישים התשושים מוגדרים כ"זקנים אשר מבחינת תפקודם הירוד, זקוקים לעזרה חלקית בפעילות היום יום". אגב, בית האבות הוא כנוי מסחרי, וההגדרה המדויקת המצויינת ברשיון הניתן על ידי משרד העבודה והרווחה, היא "מעון". משרד העבודה והורווחה הוא גם הגורם המפקח, ובמקרה של זקנים חסרי יכולת כספית והמוגדרים כתשושים הוא מהווה גורם מממן באופן חלקי או מלא.

מערכות הרישוי והפיקוח שואבות כוחן מ"חוק הפיקוח על המעונות".

בית חולים סיעודי או מחלקה סיעודית 

מיועד למקרים מוגבלים המוגדרים כלהלן:

"חולה סיעודי"

אדם שמצב בריאותו ותפקודו ירודים כתוצאה ממחלה כרונית, או מליקוי קבוע גופני או מנטלי, הסובל מבעיות רפואיות הדורשות מעקב רפואי מיומן במסגרת בעלת אופי רפואי לתקופה ממשוכת, ושהתקיים בו אחד או יותר מהמצבים להלן:

• הוא מרותק למיטה או לעגלת נכים,
• אין לו שליטה על הסוגרים, או על אחד מהם
• הוא מתהלך בקושי רב עקב פתולוגיה או סיבוכים של מחלות שונות

"חולה תשוש נפש"

חולה מתהלך הסובל מירידה בתפקוד המוח (ירידה קוגניטיבית) במישורים כמו זיכרון, שיפוט, התמצאות, או אינטלקט, במידה כזאת שהם זקוקים לעזרה מלאה בפעילות היום יום, לרבות רצה, הלבשה, אכילה, שימוש בשירותים (אי שליטה על הסוגרים*, הכוונה בניידות והשגחה.

מצב זה, בדרגות חומרה קשות מחייב, לפעמים, אשפוז במסגרת מתאימה (מחלקה לתשושי נפש).

לשני סוגים אלו של מצבים תפקודיים, מיועדים "בית חולים סיעודי", או "מחלקה סיעודית", שלגביהם מחייב החוק רשיון של "בית חולים", המוענק על ידי משרד הבריאות. אגף הגריאטריה של משרד הבריאות, משמש גם כגורם מפקח, מפנה חולים ומשתתף בדמי אשפוזם על פי קריטריונים מיוחדים, בהתאם למצב הכלכלי של הקשיש החולה או בני משפחתו, מדרגה ראשונה. משרד הבריאות שואב כוחו מ"פקודת בריאות העם" ותקנותיה ומספר הנהלים שמנפיק האגף לגריאטריה.

"חולה סיעודי מורכב-רפואי"

כמפורט לגבי חולה סיעודי, ובנוסף אחת או יותר מהאפשרויות הבאות:

• פצעי לחץ (מעבר לשפשוף שטחי, כולל רקמה נכרוטית)
• זונדה לקיבה
• מחלת סרטן מפושטת, שדורשת טיפולים אנטרליים ופרנטרליים, פליאטיביים, ושיכוך כאבים 
• עירויים תוך ורידיים ממושכים
• חולים שמקבלי טיפול בדיאליזה

חולה סיעודי מורכב יימצא במסגרת אשפוזית ברישוי משרד הבריאות.

קופות החולים הן הגורם האחראי לאשפוז ולמימון הטיפול בחולה הסיעודי המורכב, אך לקופות אפשרות לדרוש דמי השתתפות מהקשיש או קרובי משפחתו, עבור הטיפול בו.

כדאי לציין שבנוסף למערכת מוסדית לאשפוז מלא, קיימת מערכת גדולה ומסועפת של "אשפוז יום", או "מעון יום", והיא מיועדת לקשישים תשושים או תשושי נפש, הזקוקים להשגחה או לטיפול משך מספר שעות ביום. שרות כזה ניתן במקומות המיועדים לכך, שקיבלו רשיון ממשרד העבודה והרווחה, ונמצאים בפיקוחו.

לקשישים העומדים בקריטריונים המתאימים (תפקודיים וכלכליים) עומדת הזכות לקבל שרות במעון יום, הכולל הסעות מהבית ובחזרה, ארוחות וסוגי טיפול אישיים נוספים במקום. ההסדר הכספי נעשה על חשבון ביטוח סיעוד של הביטוח הלאומי.

אולם לא הכל חלק וברור, שכן כל עוד עברו הקשיש ומשפחתו מערכת בירוקרטית אחת באחד המקומות שהוזכרו לעיל ניחא. הבעיה הקשה נוצרת בעת הצורך לעבור מאחריות רשות אחת לאחרת, עקב שינוי תפקודי כמו למשל מתשוש לסיעודי. את המצב הזה צריך לשנות ולהסדירו כך שהמשפחה והקשיש לא יצטרכו לעבור מערכות בירוקרטיות כפולות בכל מקרה של שינוי מצב תפקודי. דבר זה יכול להיעשות על ידי כינון מערכות מחשוב מקושרות בין הגופים הנוגעים בדבר, או על ידי הקמת מרכז אחד בכל רשות עירונית למטרה חשובה זו.

הכותב הוא מחבר הספר "ניהול מרכז גריאטרי, תיאוריה ומעשה".