ביקורת ספר- אלוהים לא מרשה

אורנית חגבי ראתה את חנוך דאום עובר מחדש את גיל ההתבגרות וגילתה את הפספוס של מי שכבר מזמן לא מייצג את ה''מגזר''.

אורנית חגבי ו07/10/2007

כמה מילים נשפכו על ספרו הראשון של חנוך דאום?
האמת לא כמו שהוא קיווה.
במעגל הקרוב והרחוק שלי בקושי שמעו על הספר ועד שלא העליתי אותו לדיון המשפחתי בשולחן שבת (או חג, מי זוכר כבר מה זה מה בימים אלו), אף אחד אפילו לא חשב על זה (אולי האשמה ביחסי ציבור של הספר). במילה אחת אני יכולה לקבוע שזהו ספר חשוב, אפילו מאוד חשוב, אבל לצערי (או לצערו) כנראה לא מהסיבות שאליהם התכוון הסופר.

הספר מורכב מארבעה מכתבים ששולח דאום לדמויות המשפיעות בחייו: הראשון לאביו (הרב יחזקאל דאום זצ''ל) רב מוביל בציבור הדתי-לאומי שנפטר מהתקף לב כשחנוך היה רק בן 18, השני ל"מגזר" הדתי לאומי, השלישי לאלוהים והרביעי לאשתו.

הרושם הראשוני שקבלתי מהספר הוא שבמקרה יצא לי להציץ ביומן של אדם שהכרתי עד עכשיו רק בשם. דאום מוציא את קרביו על הנייר, בלי רחמים, לא על עצמו ולא על הסביבה ומיישם את המשפט המוכר: יש כאלה שהולכים לפסיכולוג ויש כאלה שפשוט כותבים על זה ספר. דאום כתב על זה יומן והחליט לשתף בו את כל העולם.

אני בטוחה, או לפחות מקווה, שהוא ישב וחשב על זה הרבה, כי ניתן לכתוב מהלב ולכתוב ביקורת בלי להגיד הכל, זה בעצם חלק מהיופי (דוגמא מצוינת נמצאת כרגע בקולנוע-הסרט "חופשת קיץ" של דויד וולך), אבל אני סומכת על דאום שההחלטה היתה מחושבת והכי נכונה בשבילו. ולכן קשה לי להגיב על החלקים הללו, כי אלו חוויות שהוא עבר, לטוב ולרע. אי אפשר לבקר אדם על החיים שהוא חי, כל אחד חי עם אמונתו, חוויותיו והחלטותיו ואולי זה המינוס הגדול ביותר ביומן\ספר הזה, שהוא סתם יומן.

ולמה בכל זאת הספר הזה כל כך חשוב? אולי כי זהו המענה וזוהי ההוכחה לכל הדואגים והמקטרגים של חנוך דאום-העיתונאי הדתי לאומי, "אחד משלנו" ששינה את עורו והפך להיות "אחד מהם", או "סיפור כואב על אחד מטובי בחורינו שהעלינו לגדולה במו ידינו עד שנחת במגרש של הגדולים וגם שם ליווינו אותו עד שהתברר שהוא בגד בנו", או משהו כזה.

קראתי את מה שיש לדאום להגיד, כשבמספר מקומות אף הנהנתי בהסכמה, קראתי על יחסיו עם אביו, על החצי רומן שהיה לו בישיבה עם אחד מחבריו, על בעיית ה או סי די שמלווה אותו כל חייו ועוד ועוד ועוד. קראתי על החיצים המורעלים שהוא שולח ב"מגזר" שמפיו נשמע כאילו כולו מקשה אחת (הרי ידוע שכל אלה עם הכיפות הם אותו דבר) וגיליתי דבר אחד מאוד חשוב- חנוך דאום מייצג רק את עצמו. לא את ה"מגזר", לא אנשים שאני מכירה מה"מגזר" ובטח לא אותי.

אולי אפשר להגיד שהוא מייצג את חולי ה או סי די, אבל אני בטוחה שיקומו כמה וכמה ויטענו בחריפות כנגד. החוויות שהוא עבר כל כך אישיות, כל כך מעצבות לדרך מאוד מסוימת, שלא מצאתי ולו קשר רופף בינו לבין העולם שממנו אני באתי.

בואו נתעכב לרגע על המכתב לאלוהים. ולא האלוהים החדש שהוא ברא לעצמו אלא האלוהים שכולנו מכירים, שהוא גם רחמן אך גם יודע לכעוס. זו לא חוכמה להגיד שהאלוהים שלך (או יותר נכון האלוהים כפי שאתה רואה אותו) רק רוצה שתהיה מאושר ואם זה אומר להדליק אור בשבת או לא להניח תפילין, אז זה בסדר, כי הוא אבא וכל אבא רוצה שילדיו יהיו מאושרים. גם לאבא הכי טוב שבעולם יש כללים ומי שעובר עליהם מקבל את עונשו.

אולי זה נראה לך קטנוני מר דאום היקר שהוא נכנס לפרטים שבשבילך נראים לא רלוונטיים ולהגיד לך שרוב האנשים מקיימים את כל תרי"ג מצוות תהיה בדיחה עצובה, אבל הם לפחות משתדלים במה שאפשר.

ההצהרה של דאום שהוא עושה רק מה שגורם לו אושר, היא קצת ילדותית, מעין טיעון של מתבגר.
כאן הגעתי כנראה לנקודה החשובה, חנוך דאום עובר כרגע את תהליך גיל ההתבגרות, את כל הלבטים אם יש או אין, את כל מציאת הזהות הדתית, כל מה שאנחנו עשינו בתיכון, במרד הנצחי של הנער או הנערה המתבגרים, דאום חווה עכשיו.

אני לא פסיכולוגית ולא מתיימרת להיות כזו, אבל התהליך הזה פשוט זועק מהדפים. הדת תמיד היתה מקום לרצות את אביו ואחר כך את החברה והסביבה ואני למדתי שהדת והאמונה צריכה לבא מאהבה, ברגע שזה הופך להיות רק חובה מאבדים את כל העניין.

הבעיה הגדולה ביותר של הרבה אנשים ב"מגזר" שלנו- הדת הפכה להיות מטרד ואולי כאן היתה צריכה לבוא הביקורת, כי זהו עניין חוצה גבולות בלי קשר לחוויות או לרקע שממנו אנשים באים.

מה שדאום עובר כרגע זה לגלות מחדש את אלוהים. אין לי מושג עד לאן הוא יגיע, ואולי זה טוב שזה קרה עכשיו הכל עניין של בחירה. בסופו של דבר אולי אנחנו נלמד לקח ונפסיק להפוך כל נציג דתי בתקשורת הכללית למושיע שלנו.

הספר עצמו מבחינתי פספס הזדמנות לביקורת אמיתית ובונה על החברה שלנו. אנחנו לא חברה הומוגנית אך ישנם הרבה נקודות שדאום נגע בהן ברפרוף שכן אפשר לבקר אותנו בהם, אמנם אלוהים לצידנו אבל אנחנו עדיין לא מושלמים. ואולי דאום לא ניסה כלום חוץ מלספר את סיפורו האישי ואז זה סתם חבל.

הוצאת ידיעות אחרונות. מחיר מומלץ: 88 ₪.

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

תגובות הגולשים

  1. הבחור השתגע
    (07/10/2007)
  2. אומץ לב של דאום
    (07/10/2007)
    לחשוף כך אץ עצמו
  3. למה דתים תמיד מלכלכים
    (07/10/2007)
    תעריכו קצת את הפתיחות של הנציג הכי בכיר שלכם בתקשורת
  4. חנוך מלך ישראל
    (07/10/2007)
  5. זאת בדיוק הבעייה שלנו
    (07/10/2007)
    אנחנו נסחפים אחרי תרבות הגויים והופכים ילד מטורלל כמו דאום למוביל דעת קהל וסלבריטאי
  6. דאום אדם מדהים וכשרון מיוחד
    (07/10/2007)
    גם אם הוא נסחף טיפה עם התיאורים והפתויחות זה לא הופך אותו לאדם פחות טוב
  7. הוא לא רפורמי
    (07/10/2007)
    שמעתי שהוא שולח אס אם אסים בשבתות?
  8. ל-7 נסחפת לאללה
    (07/10/2007)
    מדובר בבן של רב תרגיעי
  9. זה לא קצת מוגזם לכתוב מכתב לאלוהים?
    (07/10/2007)
  10. למרות הכל אני לא זוכר סופר שנפתח ככה
    (07/10/2007)
    יישר כוח
  11. הוא אף פעם לא ייצג את המגזר
    (07/10/2007)
  12. גועל נפש!!!
    (07/10/2007)
    אסור להמליץ על הספר הזה זה איסור חמור לקרוא אותו פשוט בושה שמי שכתב תספר מגדיר את עצמו דתי
  13. גנסו כנסו
    (07/10/2007)
    דאום דאום יקירי איה שפיותך?
  14. דאום עזוב אותנו בחייך
    (08/10/2007)
  15. עם עוד כמה אנשים עם רגישות כמו של דאום מצבכם היה יותר טוב
    (08/10/2007)
  16. זה קרוה בכל ישיבה
    (08/10/2007)
    ממה אתם מופתעים
  17. פעם דאום אמר שהדת היא הוליסטית ואי אפשר לבחור מה שמתחשק
    (08/10/2007)
  18. דאום השיג את שלו
    (29/10/2007)
    רצה קצת צומי, וקיבל אותה.
  19. רק שלא נשכח את מה שחשוב
    (16/12/2007)
    אפשר לבקר את חנוך, אבל כדאי שלא נתעלם מהביקורת שהוא העלה, כי הרבה ממנה נכונה, גם אם תשכנעי את עצמך שהכל אצלו בראש..
  20. רק שלא נשכח את מה שחשוב
    (16/12/2007)
    אפשר לבקר את חנוך, אבל כדאי שלא נתעלם מהביקורת שהוא העלה, כי הרבה ממנה נכונה, גם אם תשכנעי את עצמך שהכל אצלו בראש..
  21. תגובה לספר אלהים לא מרשה
    (29/04/2009)
    אני חילונית. קראתי את הספר. נכנסתי לעולם לא מוכר אך חשוב כי הוא מייצג מגזר גדול רחב וחשוב במדינת ישראל. דאום נובר במעמקי נפשו וחושף את יסוריו וכאן בא המקום לתת דגש וחשיבות לנושא הפסיכולוגי פסיכיאטרי שיכול לעזור לאנשים רבים שגם להם יש חיבוטי נפש קשים ואינם יודעים שבעזרת כדור מסוים ניתן לעזור להם. קראתי את הספר בענין רב אם כי לדעתי דהוא מעט טרחני
  22. האמת שזה לא ממש שחור לבן כמו שחושבים
    (28/01/2011)
    זה נכון שלאלוקים יש כללים, אבל תזכרו שהוא אבא אוהב שימשיך לאהוב לא משנה מה הבן שלו יעשה, ואם הבן צריך לעבור תהליך של התבגרות רוחנית, אז אלוקים בהחלט מבין את זה טוב יותר מכולנו.
יום ה', כ"ח סיון התשע"ז 22.06.2017
פרשת קורח
כניסה: 19:08 | יציאה: 20:38
הצטרף לרשימת התפוצה
אירועי המגזר
<יוני, 2017>
אבגדהוש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

כל הזכויות שמורות ל''עט תקשורת'' | מי אנחנו | כתבו לנו | פרסמו אצלנו | נבנה ועוצב ע"י מקומונטים בע"מ | אחסון ע"י HTTP | הפוך לדף הבית | RSS